פוסט סינגפור
(ליאור משי)
הפוסט הזה מתחיל כבר לפני שנה וחצי, אחרי הביקור הראשון שלי ביפן.
כמו שכתבתי כבר רבות, החלום שלי היה לנסוע ליפן. זה משהו שמלווה אותי מימי הלימודים בניו יורק, זה משהו שחלמתי עליו ודמיינתי את המקומות השונים, האוכל, האורות, הנימוסים וההליכות, התרבות יוצאת הדופן הזו. לפני שנה וחצי הגשמתי את החלום הזה.
כאן אפשר לקרוא את הפוסטים שכתבתי על הטיול שלי ביפן לפני שנה וחצי.
מרגע שחזרתי, לא הפסקתי לדבר על יפן. הרגשתי, ועדיין אני מרגישה, שהיא מדינה שאי אפשר למצות אותה. לכן התחלתי מיד לתכנן את הטיול הבא ליפן. הפעם, עם אמא שלי, שכל כך התלהבה מכל הסיפורים שלי.
החלטנו לנסוע לשבועיים ליפן, ואני הצעתי שנעצור בעוד מקום לכמה ימים, אם כבר מגיעים לצד הזה של העולם.
המחשבה הראשונה שלי הייתה הונג קונג, שאני שומעת כבר כמה שנים שהיא מרתקת וסצנת האוכל שם מפתיעה. בעצתם של חברים ירדתי מהרעיון של הונג קונג, ובמקומה נכנסה סינגפור. מדינה עליה לא ידעתי כלום, אבל רק הצליל של שמה נשמע לי הדבר הכי צבעוני שניתן לדמיין.
כשאני מתכננת טיול למקום עליו אין לי שום ידע, אני עושה שני דברים: קונה ספר ופונה לפייסבוק. הו, הפייסבוק. איזה מזל שהוא קיים, כי כך הכרתי את קרני. או בשמה השני ״קרני תומר פוד אקספלורר״. יודעי דבר חזרו והמליצו פשוט לדבר עם קרני, היא יודעת הכל.
אז זאת עשיתי. קרני מעבירה סיורי אוכל בסינגפור ומיד נרשמתי לסיור, כאילו דה. רק תגידו לי שוק ואני שם.
סינגפור מדינה מאוד קטנה וקרני מכירה את כל המי ומי, כך שמיד גם אמרה לי ״אולי תרצי לפגוש את מנדי, הקונדיטורית של דניאל בולו בסינגפור?״ כמובן שרציתי מאוד. כמעט ואפילו הצלחנו, אבל היות ובאמת לא היינו שם לזמן ארוך זה פשוט לא יצא.
| אז רגע, אחזור אחורה ואספר על סינגפור!
קראנו על סינגפור טרם הגעתנו, ואם להגיד את האמת – הספרים שיש על המדינה מאוד דלים, ובדיעבד, אם הייתי יכולה פשוט להיצמד לקרני לאורך כל השהות שלנו שם, הייתי חווה את סינגפור בצורה הכי מדהימה שיכלה להיות.
מדובר במדינה מאוד קטנה, בערך בגודל של גוש דן סה״כ, וצעירה מאוד. המדינה בערך בשנות החמישים ליציאתה לעצמאות.
היא מורכבת מרוב סיני, הודים ומלאים (ממלזיה). בנוסף, חיים בסינגפור כמליון זרים! ביניהם אפשר לראות גם לא מעט ישראלים.
מה שיפה במדינה כזו שמורכבת מכמה לאומים די צבעוניים, זה שלכל אחד מהם יש את התרבות המיוחדת שלו, והכי חשוב – האוכל המיוחד שלו.
ביום הראשון שלנו בסינגפור, מצאנו די בקלות את צ׳יינה טאון, שממוקמת ליד המלון שלנו. צ׳יינה טאון זה כייף בכל מקום, אבל סינגפור זה באמת מגניב, כי רוב התושבים הם סינים. התרבות והאוכל הסיניים כל כך דומיננטיים, למרות שהשפה הרשמית, לדוגמא – היא אנגלית.
אפשר למצוא בצ׳יינה טאון מלא חנויות ומסעדות קטנות, דים סאם, נודלס, כל מיני מאכלים מהים שאפילו לא הכרנו, ממתקים סיניים, ואחד מהשגעונות שראיתי קודם לכן גם ביפן – קינוח ענק של קרח בטעמים. פסגת הקולינריה.
אם ממשיכים, ליד המקדש ברחוב טמפל, יש שוק אוכל רחוב. לאחר מכן קרני סיפרה לנו שזה אוכל רחוב מזוייף. היות ומדובר במדינה כל כך חדשה, ראש הממשלה רצה ליצור שווקים ואוכל רחוב כדי שימשכו תיירים (כי מי לא אוהב אוכל רחוב?! מי?!). אז, אין מה להגיד. זה קצת מצחיק.
בעצת קרני, הזמנו מקומות במסעדה המקומית Jumbo Sea Food Riverside. היא המליצה עליה בחום ואמרה שזה ממש נחמד לשבת על שפת הנהר ולאכול אוכל מקומי. אני במקרה התארגנתי מראש על חברה שגרה בסינגפור בילדותה, היא סיפרה לי על המאכל המפורסם Singapore Chilly Crab, ואמרה שבטוח מגישים אותו במסעדה ושאנחנו חייבות, פשוט חייבות לנסות. שאני אתווכח?! מה פתאום.
החוויה במסעדה הייתה לא פשוטה לנו.
במבט ראשון, נראה שמדובר ברשת, די זולה למראה, וטרם הגעתנו אליה כבר נפלנו על אוכל פחות טוב בעיר אז די חששנו. הזמנו מקום מראש, עם דגש על מקום מול הנהר, אז לא היינו מודאגות. עד שראינו את התור. ייאמר לזכותם, שהם מאוד מסודרים. מדובר במסעדה מאוד פופולרית, ואם אתם מגיעים לאזור אני באמת ממליצה בחום להזמין מקום למסעדה, זאת תוכלו לעשות כאן.
בעצם היו שני תורים. התור של מי שהזמין מקום והתור של מי שלא הזמין מקום.
אנחנו עמדנו בראשון. כשהגיע תורנו, לקח אותנו המארח פנימה. רגע, רגע, מה פנימה? אבל הזמנתי מקום בחוץ, על הנהר! ״אה, נכנסה פשוט הזמנה למרפסת״, כן. ההזמנה שלי. אני דאגתי להזמין מקום לפני שבועות. ״אה השולחן שלכן ליד חלון״, טוב. בואו נראה. המארח הוביל אותנו לשולחן שאכן היה מול מה שבעולם מקביל הוא חלון, אבל בעולם הזה הוא ממוקם מול קיר בטון, ולא הייתי מגדירה אותו כתחליף הולם למרפסת על הנהר. לא ויתרתי, והתעקשתי, שימצאו לנו פתרון, היות ודאגנו להזמין ולבקש מראש לשבת ליד הנהר. חשוב לציין, שבמסעדה זמן הסועדים מוגבל לשעה ורבע. זה לא המון, והם עובדים בסיסטמה משומנת לפי רבעי שעה. אז כל העיכוב הזה, גרר את הלוז.
שמעו. אני לא אומרת שצריך תמיד להפוך שולחנות. אבל במקרה הזה זה היה נכון. כי אחרי שהתעקשתי, הושיבו אותנו במקום בו היינו אמורות להיות מלכתחילה, ויכולנו להינות מהארוחה שלנו ולא להתבאס.
אכן הזמנו את המנה המפורסמת, את הסרטן בצ׳ילי.
הזמנו גם ראשונה של סקלופים מצופים בטמפורה שהזכירה מעט קדאיף – היה נהדר.
את הסרטן בצ׳ילי הזמנו עם באנס, שאפשר לקבל או מאודות או מטוגנות. אנחנו קיבלנו אותן מטוגנות. זה היה פשוט מצוין, והחלטתי לשים לעצמי מטרה למצוא את המתכון המושלם לבצק באן (איך זה עוד לא קרה?!)
המנה מאווווד גדולה, ומורכבת מחתיכות לובסטר שלמות ברוטב עשיר של צ׳ילי חריף, סמיך ופשוט מצוין.
גם בזוג, קשה עד בלתי אפשרי לסיים את המנה הזו. אנחנו עוד המשכנו לאכול הרבה אחרי שהתמלאנו ולא סיימנו את המנה.
ביקום מקביל, לקחתי את הרוטב הזה, ומזגתי על פסטה אל דנטה עם פרמזן והכנסתי לתנור לכמה דקות. היקום המקביל הזה הוא הדמיון שלי, אבל האמינו לי שהייתי שמחה מאוד ליישם את זה.
המסקנה היא פשוטה, כמו ברוב המקומות באסיה, אסור לשפוט מקום לפי המראה שלו. מדובר באחת ממסעדת פירות הים היותר טובות שהייתי בה, הכל טרי, למטיבי לכת אף אפשר לבחור את המאכלים הטריים שירצו לאכול מהאקווריום ואת צורת הבישול בה חפצו.
לקינוח, הזמנו שני דברים מאוד מפתיעים וטעימים בצורה יוצאת דופן.
האחד – מנגו פודינג. מנה שראינו כמעט בכל מקום בסינגפור, היא ממש כמו שהיא נשמעת. פודינג טבעוני של מנגו וקרם קוקוס, מוגש עם סלטון של מנגו טרי. זה קר, קרמי ומרענן. באמת סיום מושלם לארוחה.
השני – מעין דייסה חמה של בטטה סגולה. גם הקינוח הזה היה מופלא, בדרך אחרת ופחות קונבנציונלית. ראשית, כי אנחנו בכלל לא רגילים שבטטה היא קינוח, בטח שלא בצורת מחית מתוקה. אבל זה היה באמת מופלא. בתחתית הקערית, הייתה מחית סמיכה של בטטה סגולה, ועליה היה המרק, שממש הרגיש כמו דייסה אבל קצת יותר נעים לעיכול.
| החוויה הלא מומלצת:
בסינגפור יש 2 גנים מפורסמים, הגנים הבוטניים, והגנים שליד המרינה. היינו בשניהם. הגנים הבוטניים אכן מקסימים, כמו גם גן שכולו מוקדש לסחלבים, בהחלט מראה מרשים ביותר.
הגן השני הוא הגן שליד המרינה, אליו הלכנו לפנות ערב, כי סיפרו לנו שיש שם מופע אורות מרשים. לא טיילנו בגנים עצמם ובחממות, ואולי חבל. אבל כן הלכנו לגן המרכזי בו התרחש המופע האורקולי המדובר. ראשית, הלכנו מתחנת הרכבת הקרובה ביותר, שהיא.. איך לומר, לא קרובה בכלל לגנים. לדעתי מהתחנה של המרינה הלכנו בערך שעה לגנים, בדרך עירונית ולא מעניינת בכלל. הגענו לגנים, שהיו כצפוי עמוסים בתיירים חובבי אטרקציות, וחיכינו למופע. באזור המופע יש כמה עצים מאוד גבוהים ודי מרשימים, אם כי מאוד לא טבעיים. המופע הוא בעצם משחק לא מאוד מתוכחם של אורות על העצים ושירי דיסני ברקע. בעיניי מעט מגוחך, אולי עם ילדים זה קצת יותר נחמד. אפשר לצלם שם תמונות נחמדות של המלון המפורסם עם הספינה ברקע, וזה די נחמד, אבל פרט לכך חוויה די מיותרת בעיניי.
| ג׳אן – הארוחה הכי טובה שאכלנו בסינגפור:
לא משנה כמה מתכוננים לטיולים האלה, תמיד יבוא מישהו אחרי שנחתתם ביעד ויגיד ״אתם חייבים ללכת לאכול ב…״. הפעם זו הייתה טלי שנתנה לי את המלצת המאה והציעה לי לאכול ב-Jaan. אחת המסעדות היותר מדוברות של סינגפור, שקיבלה כוכב מישלן בשנה שעברה.
ניסיתי את מזלי והזמנתי לנו מקום. זה צלח.
במסעדה הממוקמת בקומה 70 של בניין סמפורד, הושיבו אותנו ליד החלון (הפעם החלון נשא נוף מרשים ומלחיץ במיוחד). מי שסובל מפחד גבהים, כמוני, אולי יזדהה עם תחושת אי הנוחות שמלווה את הדקות הראשונות בקומה כל כך גבוהה. המזל הוא, שמהר מאוד דואגים להשקות את האורחים בשמפנייה מצוינת ולאחריה בעוד יין כך שאי הנוחות נעלמת די מהר.
הארוחה הייתה פשוט מצוינת.
לנו זה גם בא ממש בטוב, כי מאוד קיווינו לעשות הפסקה קצרה מהאוכל הסינגפורי ולחוות משהו קצת יותר מערבי, שזה בדיוק מה שתוכלו למצוא במסעדה בניצוחו של השף האנגלי קירק ווסטאוואיי.
יש מבחר תפריטים מהם אפשר לבחור מסלול טעימות: ארוחת המרכיבה 4 מנות, 5 מנות, תפריט 5 מנות צמחוניות, ותפריט של 6 מנות הדגל של קירק.
אנחנו הלכנו על התפריט של 5 המנות. אבל, כמו שארחיב בהמשך, לדעתי קיבלנו קרוב יותר ל-10 מנות…
| שנתחיל?
קחו נשימה ותבואו על בטן ריקה.
לאחר שכבר קיבלנו כוס שמפניה, ובחרנו את המסלול שלנו, קיבלנו מנה מקדימה.
במנה המקדימה, אוסף פטיפורים מלוחים שפתחו את החיך שלנו לקראת הארוחה. ביניהם: פנקייק של גבינת צ׳דר וכוסמת, מוס של דג קוד, מקרון פואה גרה, צ׳יפס טפיוקה עם חומוס כמון וצ׳יפס תפו״א עם כמהין. לא פשוטה ההתחלה.
ממשיכים לעוד מנה מקדימה, הפעם מרק, מהמם של פטריות וכמהין. במיוחד בימים האחרונים, בהם היה גשום בסינגפור, המרק הזה, עם הנוף הזה, באו לנו ממש ממש בטוב.
המנה הבאה, פייבוריטית של השולחן שלנו, לחם. הו… לחם. לחם מחמצת שמוגש על אבנים לוהטות ששומרות אותו חם, לידו חמאה רגילה וחמאת אצות ים. יאמי!
עכשיו אנחנו כבר ממש מתחילים את הארוחה…
מנה, מהממת ביופיה ובטעמיה, של קינג קראב (סרטן), מוגש עם קוויאר, אפונה, קרם אפונה, וגולת הכותרת – סורבה גבינה.
ג׳ון דורי. אחד הדגים היותר טעימים שיצא לי לאכול. מוגש לצד לנגוסטין וקארי דלעת.
Sanchku Wagyu
בגדול אני לא כזו של בשר, יכולה גם בלעדיו. אבל המנה הזו הייתה מנת הבשר המושלמת. עשוי מושלם. רך ונמס על הלשון, מוגש לצד פירה שום וטוויל כוסמת.
לפני שעוברים שלב לקינוחים, מגיע אחד המלצרים עם עגלה, ושואל אם אפשר להציע להמשיך עם קצת גבינות ופורט. הגבינות נראו כל כך טוב, שהיה מאוד קשה לסרב להצעה הזו. כמובן, שאת הגבינות פורסים מול הסועד, הכל כאן מחושב, הכל כאן הצגה, אפילו דבר פשוט, כמו לערוך צלחת גבינות.
הגבינות היו נהדרות, הוגשו עם קרקרים ביתיים, קרקר של פירות וריבות שאני בדרך כלל פחות מחבבת, אבל הוגשה ריבת סלק שהייתה פשוט מצוינת.
| הקינוחים
מנה מקדימה לקינוחים, הייתה מנה על טהרת קוקוס ותפוז שלא לגמרי הבנתי. אני מניחה שהיא הייתה אמורה לקחת את מקום ה״סורבה״ מרענן החיך שהיה נהוג להגיש כדי להפריד בין המנות העיקריות לקינוחים, אבל היות ובשלב הזה לא ממש ידענו מה עתיד לבוא, הייתי יכולה גם לוותר על המנה הזו.
שוקולד לבן מקורמל ושוקולד מריר
הקינוח המרכזי, זה שגם כתוב בתפריט, היה פשוט מצוין. זהו קינוח משולש, מוגש על 3 צלחות, ומציג מרקמים שונים של שוקולד. צלחת אחת שמה דגש על שוקולד לבן מקורמל ומוס שוקולד מריר, צלחת שנייה על שוקולד לבן, והצלחת השלישית מרקמים שונים של שוקולד מריר ולבן. מנה מקסימה, הדיוק והאסתטיקה מרשימים לא פחות מהטעמים.
קינוח בונוס 1:
פטל. קינוח על טהרת פטל שחור, מוגש עם חצי קוקילידה בטעם וניל וסורבה קוקוס. כל כך יפה וכל כך טעים.
קינוח בונוס 2:
בשלב הזה, שף קירק חוזר אלינו, אחרי שכבר יצא אלינו פעם אחת, הציג את עצמו, שאל שאלות, שאל על העסק שלי. הפעם הוא חזר עם קופסת תכשיטים, שהכילה כמה סוגי קינוחים שונים, וכרטיס ביקור.
הקופסה הייתה מגניבה ממש, כל כך אהבתי את הרעיון ואת הנראות, נפתחות 3 מגירות, כל אחת מכילה ביס אחר לכל סועד. כל הטעמים בארוחה מושפעים מדבון, המקום באנגליה ממנו מגיע שף קירק, וכך גם עד אחרון הקינוחים.
לצד קופסת התכשיטים, מעמד עץ קטן, עליו 4 בונבונים, ביס קטן ומתוק אחרון.
לצד הקינוחים גם שתינו קפה נהדר, כי ארוחה כזו, קשה לעכל בלי.
יצאנו מהמסעדה, חזרנו לאדמה, או יותר נכון לקומה 0, וחיפשנו מקום ליפול בו. הארוחה הזו התישה אותנו, בקטע טוב כמובן, היא הייתה פשוט מצוינת ואחת החוויות היותר טובות שלנו בסינגפור.
סיור שווקים עם קרני תומר פוד אקספלורר
הגיע הרגע לו חיכיתי כבר שבועות, לא.. חודשים, הגיע סופסוף! סיור שווקים עם קרני בסינגפור.
יום קודם לכן פגשתי את קרני לקפה, באחת המאפיות המערביות היחידות שראיתי בסינגפור. כתוב היה בכניסה שהם מפורסמים בקווין אמאן שלהם, אז בדקנו את זה. היה חמוד, מאוד מאוד שונה ממה שאני מכינה וממה שאני מכירה, אבל נחמד מאוד. מבחר מהמם ורחב של מאפים, מאפיי שמרים, לחמים, קרואסונים וכמובן קינוחי ויטרינה.
ישבנו ושתינו קפה ומאפה מערבי, והכרנו לראשונה פנים מול פנים אחרי חודשים של התכתבויות, פינג פונג במסנג׳ר של הפייסבוק ואימיילים.
מהרגע הראשון ידעתי שאני אוהבת את הווייב של קרני. קרן אור כזו, שמונעת בהמון המון תשוקה, רצון ללמוד, ורצון אדיר להעביר הלאה את מה שהיא יודעת. אי אפשר שלא להתאהב באישיות כזו.
כשנפגשנו בבוקר הסיור, קרני באה לאסוף אותנו מהמלון בו שהינו ברכב פרטי שליווה אותנו כל היום.
פתחנו בארוחת בוקר בשוק תקה.
השוק נמצא ליד שכונה של מקומיים, כשבכל שכונה כזו גרים גם סינים, גם הודים וגם מלזים. עיקר האוכל בשוק נראה הודי. ההודים שחיים בסינגפור הם מדרום הודו, וכן רוב המאכלים שלהם מאפיינים את האוכל של דרום הודו. קרני לקחה אותנו ברחבי השוק, כשהיא מברכת את כל הזבנים ואומרת בוקר טוב לכל בעלי הדוכנים, כולם מכירים אותה, חלק מחכים לתשובה ממנה על שאלה ששאלו בשבוע שעבר, חלק כבר מניחים לה מנה ביד, בלי ששמנו לב, התיישבנו ליד שולחן, קרני פרסה עליו מפיות רחבות שלה וחילקה לנו צלחות וכוסות, השולחן התמלא בכל טוב, דוסה, סמוסות, מיני מאפים שלא הכרנו בכלל, רובם לא מכילים חיטה או גלוטן, רטבים חריפים צבעוניים נהדרים, סלט של פירות ים וירקות שורש שהקפיצו לנו במקום, תה של תבלינים וכמון ומשקה ליצ׳י.
התחלנו לאכול. הכל היה כל כך טעים, והיה שפע כזה מהכל. פתאום קרני הגיע עם הקינוחים, כמו דייסה של שעועית אדומה, שהייתה נהדרת, ופנקייק שמזכיר מעט לחוח, אבל לבן מאוד וניטרלי בטעם, אותו אוכלים עם קוקוס וסוכר צבוע בצבע כתום. הפנקייק הזה, לא מטוגן עד הסוף, כך שהמרכז שלו עדיין רך מאוד מאוד וזה נותן תוצאה מאוד נעימה לחיך.
המשכנו משם לרובע ההודי, שם טיילנו ונכנסנו למקדש בזמן תפילה. המקדש ההודי שונה מהמקדשים שהכרתי עד היום. חלקו החיצוני בנוי דמויות של אלים, בגדלים שונים, ורק מבפנים מזכיר מקדש כמו שאני מכירה.
היה מדהים.
המשכנו לטייל ברחוב, בין חנויות הסארי הצבעוניות, נערות שרוקמות שרשראות פרחים לתפילות, ציורי רחוב ענקיים ומרשימים. לא הייתה ברירה, נכנסו לחנות סארי, ואיכשהו מצאתי את עצמי קונה סארי בצבע ורוד פוקסיה עם עיטורי זהב ואבני חן. לפעמים פשוט צריך לקנות סארי, אין לי הסבר הגיוני לדבר הזה.
אחרי שקנינו סארי, לא הייתה ברירה, היינו צריכות להצטייד בתכשיטי זהב שונים. סיור ברחובות ההודיים מגלים עשרות חנויות זהב, הרבה מהן של תכשיטי זהב אמיתיים ויקרים, וחלקן, פושטיות, עשירות בתכשיטים זולים לתיירות חמודות כמוני. נכנסנו וקנינו צמידי קוסקוס, עגילים וטיקות. כן, נו, קצת הגזמנו. אבל זה מאוד זול ומאוד מאוד כייף לשחק בין כל התכשיטים האלה.
המשכנו משם לרובע המלזי.
קרני סיפרה לנו בידע רב את ההיסטוריה של המקום, מתי נוסדה סינגפור, מאיפה כל עם הגיע ומדוע, האישה הזו שופעת ידע ברמות מדהימות. קראתי על סינגפור לפני שהגענו אליה, אבל את רוב הידע שלי עליה, קיבלתי מקרני.
ברובע המלזי, ראינו בפעם הראשונה מסגד. אחד המסגדים היותר יפים שראיתי עד לאותו יום.
טיילנו ברחוב הצבעוני והקטן, שהבתים שבו והמרפסות נראו לי כמו שכונה קובנית, כמה חיים וכמה צבע. פשוט מדהים. בחנויות ניתן למצוא פריטים ולבוש מלזי, כמו גם, חנות מאוד מיוחדת המתמחה בבשמים ללא אלכוהול. כן, כן, בשמים ללא אלכוהול. הרי, לפי האיסלאם אלכוהול אסור, אבל מה, לא מגיע לכולם להתבשם ולהריח נהדר? חנות מקסימה, עשירה בבקבוקונים בצורות שונות וגדלים שונים, ומבחר הריחות מהפנט.
הגענו למסעדה מלזית יחסית בשעת הלחץ לכן היה מעט קשה למצוא מקום, אינדיקציה לכמה שהאוכל טעים וממכר. אכלנו מעין יצור ענק מטופו, בתוכו הייתה ביצה, וכל הדבר הזה שוחה ברוטב מתקתק של סויה.
אכלנו אורז עם מבחר תוספות, סלט שרימפס, בקר מבושל בישול ארוך, סלט כרוב ועוד מנות קטנות ופשוט מצוינות שלא דומות לשום דבר שטעמתי עד לאותו הרגע.
המשכנו משם לדוכן קפה שמגיש ללקוח את הסועד עם סלפי שלו על הקפה. לא, לא על הכוס, ממש על הקצף של הקפה. אמנם גימיק תיירותי, אבל אני לגמרי אזכור את זה. גם הקפה לא היה רע.
את הסיור היינו אמורות לסיים בצ׳יינה טאון, אבל באותו אחר צהריים אנחנו תפסנו טיסה ליפן, לכן נאלצנו לוותר על צ׳יינה טאון, אותה גם ככה כבר ביקרנו.
חיבקנו את קרני והודנו לה, הבטחנו לה שנחזור לסינגפור ונמשיך בדיוק מאיפה שהפסקנו.
המסקנה: מגיעים לסינגפור?
2. תבלו איתה כמה שיותר זמן שמתאפשר לכם!!!
הפוסט הזה נגמר בשדה התעופה של סינגפור, בוא תפסנו טיסה לילית לשדה התעופה נריטה ביפן.
שם, מתחיל סיפור חדש, אותו אספר בפוסט הבא.
עד אז, חזרה לשגרה נעימה וצ׳ירז!
